ט”ו בשבט בפתח,
בטח נתקלתם בימים האחרונים עשרות, אם לא מאות פעמים, בציטוט: “כי האדם עץ השדה”.
נכון?
טוב, הגיוני.
הרי כולם עסוקים בט”ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות וכמה מתבקש להקביל אותו אלינו כשיש לנו ציטוטים מפורשים.
אז גם אני, כמו כולם, רוצה לדבר על ההקבלה הזו, אבל לא של עץ לאדם.
זוכרים שאמרתי לכם שאני אוהבת להשוות זוגיות לעציץ, כי חשוב לי להעביר את המסר שלקנות עציץ יפה ומתאים בדיוק זה נהדר, אבל אם לא נשקה אותו, גם העציץ המפואר ביותר יבול ויקמול.
ואיזה זמן נכון יותר לדבר בו על להשקות ולטפח את עץ הזוגיות שלנו מאשר ט”ו בשבט?
אתם יודעים, הכרתי פעם אישה אחת שהייתה מדברת ואפילו שרה לעציצים שלה, היא קראה באיזה מקום שעציצים מושפעים גם מדיבור. אתם לא מבינים איזה עציצים יפים ומטופחים היו לה.
אז בואו, שתלנו את העציץ, או קנינו את העציץ, תבחרו לכם, ואנחנו משקים אותו כל שבוע כמו שצריך, והוא לא נובל, הוא סבבה כזה, מדי פעם מוציא עלה חדש, פעם בשנה אפילו פורח וחוץ מזה הוא הופך לחלק מהנוף שלנו. בשלב מסויים אנחנו כבר לא משקיעים בו מאמץ, אנחנו פשוט נותנים לו להשתלב בגינה או בטפט של קיר הסלון או איפה שהוא לא נמצא.
ט”ו בשבט, מעבר לזה שהוא ראש השנה לאילנות, הוא יום כזה שגורם לנו להסתכל סביב ולשאוף פנימה את היופי של הבריאה ובעיקר של הפריחה.
בזמן הזה, אולי אפשר להסתכל גם על העציצים שנמצאים אצלנו בתוך הבית פנימה, ולשאול את עצמנו, האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות מעבר להשקיה הרגילה? אולי יש פעולה מסוימת שאם נעשה אותה העציץ שלנו יצמח יפה יותר? חזק יותר?
עכשיו בואו נעבור לעולם המעשה, קחו את הזוגיות שלכם.
אתם משקיעים בה, אין לי ספק.
אתם מוצאים לעצמכם זמן לשיחות אחד על אחד, מדי פעם אתם נפגשים בבית קפה ואפילו יוצאים לחופשה זוגית פעם בשנה, וזה נחמד, והזוגיות שלכם מתנהלת על מי מנוחות יחסיים.
אבל תארו לכם שהייתם צריכים להשקיע רק עוד קצת בשביל שהיא תהפוך להרבה יותר מזה.
חברה סיפרה לי שבוקר אחד היא קמה במצב רוח טוב, ומיד על הבוקר היא קראה לבעלה, הסתכלה לו בעיניים ואמרה לו: תדע לך שאני באמת אוהבת אותך. הוא שאל אותה: נו? אבל?
והיא ענתה: אין אבל. אני פשוט אוהבת אותך ורציתי שתדע את זה.
היא מספרת שכל אותו היום היה שונה לגמרי, היה משהו באוויר ביניהם, משהו מתוק ומרגש וקרוב, כמו בימים של ההתחלה. וכל מה שהיא עשתה כדי שזה יקרה הוא לעצור לרגע, להגיד לעצמה: “אני ממש אוהבת את בעלי” ואז לומר לעצמה: “אז למה שאני לא אגיד לו את זה?”
הדברים הקטנים האלו, שלכאורה נראים לנו טיפשיים ולא משמעותיים, הם הם הדשן שהזוגיות שלנו צריכה.
המילה הטובה, המחמאה, המסרון באמצע היום, הדקה הזו בה עוצרים, בתוך המירוץ, רק כדי לשאול את בן הזוג מה שלומו.
והדשן הזה מונע מהזוגיות שלנו להפוך לעוד משהו שהוא מובן מאליו, והוא גם משאיר אותנו קרובים וקשובים זה לזה, וכך קל לנו הרבה יותר למנוע סערות ופיצוצים.
כי אתם יודעים, כשעציץ מוציא עלה אחד חום או מתולע, אנחנו יכולים לזהות את זה, לטפל בו ולעצור את המחלה, אבל אם לא נשים לב לזה, תוך זמן קצר כל העציץ יהיה חולה ואנחנו נצטרך להשקיע בטיפול שורש.
ואף אחד לא אוהב טיפולי שורש.
שתהיה לנו שנת זוגיות פוריה, פורחת ונפלאה .

השארת תגובה

ביטול