למה קפצת???

זה מתחיל בהערה קטנה.
לא ממש משמעותית,
שנזרקת לעברנו במהלך היום,
תוך כדי השגרה.

ואז זה מתחיל להתנפח…

מכירים את זה שבן הזוג שלנו מעיר לנו
וזה באמת לא משהו כזה רציני
אבל בפנים אנחנו מתחממים ונפגעים
ולא מצליחים להירגע וכל מה שבא לנו
זה “להיכנס” בו ולהגיד לו כמה זה לא פייר ולא צודק ולא מתחשב?

זו יכולה להיות הערה על הבית המבולגן
בדיוק אחרי יום מתיש במיוחד
או הערה על זה שהוא לא בא אף פעם בזמן
בדיוק אחרי שהיום הוא השתדל לצאת מוקדם ונתקע בפקק.

דוגמאות לא חסרות,
וזה קורה כל הזמן.
הערה קטנה והופ! אנחנו קופצים.

למה זה קורה?
על מה יושבת התגובה הזו,
שאם נבחן אותה אחרי שנירגע, נבין שהיא קצת קיצונית?

זה לא יושב בכלל על מה בן הזוג חושב עלינו.
להיפך, זה יושב על מה שקורה בינינו לבין עצמנו,
כי בואו נודה בזה,
הרבה פעמים אנחנו שופטים את עצמנו,
מעבירים על עצמנו ביקורת,
מחפשים מה ואיפה לא עשינו טוב או נכון.

וכמישהו חיצוני, במיוחד אדם קרוב,
משקף לנו את התחושה הזו,
זה מקפיץ אותנו,
כי אנחנו לא באמת נהנים להרגיש ככה.

אז פשוט תבחנו את הסיטואציה –
אם משהו בהערה של הצד השני הקפיץ אתכם,
זה כנראה כי היא נגעה לכם בדילמה פנימית,
וזה לגמרי בסדר!
רק לפני שאתם קופצים, תזכרו שבן הזוג שלכם
לא ידע שיש לכם התמודדות מהסוג הזה.

אז דבר ראשון – לנשום עמוק,
להבין שלא הייתה כאן כוונה לפגוע או ללחוץ על נקודה רגישה,
ולעצור את התגובה הראשונה והקופצנית שלנו.

ומה עכשיו?
עכשיו לשאול את עצמנו – אם זה לא היה פוגע בנקודה רגישה,
מה היתה התגובה שלי להערה הזו?
קרוב לוודאי שהייתי עונה משהו שקשור לעצם העניין
ויחד היינו מפתחים דיון בנושא ומגיעים להסכמות,
אפילו אם הדעות שלנו בעניין שונות.

למשל – אם בעלי מתלונן שהבית לא נקי,
ואני שמה לרגע בצד את רגשות האשם האישיים שלי
על זה שבאמת לא הקדשתי מספיק זמן או מאמץ לנקיון הבית,
כאן המקום לפתח דיון על מה נחשב לבית נקי בעיניו או בעיני
ועל מי האחריות לשמור על נקיון הבית.
תתפלאו לכמה הסכמים חדשים אפשר להגיע
מדיונים רגועים שכאלו.

השארת תגובה

ביטול