מכירים את זה שמישהו מתחיל לספר לכם על מקרה שקרה לו ואתם מיד קופצים,
חותכים אותו בחדות, עוצרים אותו באמצע מילה ומכריזים:
“כן! גם לי קרה כך וכך! ועשיתי כך וכך…”
ורק אז אתם קולטים שאתם פשוט נדחפים לתוך הרגע שלו עם הרגשות הפרטיים שלכם
במקום להקשיב, לכבד ולהבין את מה שהוא חווה ומרגיש…
סימפתיה ואמפתיה – מה ההבדל?
רובנו מכירים בעצמנו כאנשים סימפתיים, וזה נכון, כי סמפתיה היא בעצם הזדהות-
הייתי שם, הרגשתי את זה, אני מבין איך אתה מרגיש.
אבל אמפתיה היא תכונה שקשה מאוד לרכוש, כי היא בעצם להכנס לתוך הנעליים של השני,
לחוות יחד איתו את החוויה שלו מנקודת המבט שלו, בלי שחוויתי משהו דומה,
או- וזה יותר קשה- בלי לערב את החוויה הפרטית שלי בחוויה שלו.
וזה יעד שקשה להשיג אבל הוא חשוב לזוגיות טובה- אמפטיה.
לזהות כשבן הזוג שלי נמצא במצב רגשי מסויים, להיות שם איתו בתוך החוויה
אבל כצופה שמבין, מקשיב, מכיל ומקבל ולא מכניס פנימה גם את החוויות והרגשות שלו.
המצב הזה יאפשר לנו להיות שם בשביל בן הזוג כשהוא צריך אותנו ולספק לו תמיכה רגשית.
מה אתם אומרים? אפשרי?
השארת תגובה